הימים שנעלמו מההיסטוריה - אוהד עמיאל יא3

איך האפיפיור גנב לכם שבוע וחצי (על מנת שיום השוויון ייפול שוב ב-21 במרץ) - אוהד עמיאל יא3

דמיינו שאתם הולכים לישון ביום חמישי בלילה, ה-4 באוקטובר 1582. כיוונתם את השעון המעורר (או את התרנגול, תלוי בתקציב), הכנתם את הבגדים ליום המחרת, וציפיתם ליום שישי שגרתי של עבודת אדמה ומחלות חשוכות מרפא. אלא שכשאתם פוקחים עיניים, התאריך הוא ה-15 באוקטובר.

עשרה ימים פשוט התאדו. נעלמו. נמחקו מהפרוטוקול הקוסמי. לא היה מדובר בתקלה במטריקס או בנסיעה בזמן של דוק בראון, אלא פשוט בבירוקרטיה דתית במיטבה. האיש האחראי לשוד הזמן הגדול בהיסטוריה היה האפיפיור גרגוריוס ה-13, והסיבה שלו הייתה, איך נאמר בעדינות, קצת קטנונית: המתמטיקה של יוליוס קיסר הייתה אולי נכונה לזמנה והייתה שיפור אדיר לכאוס שקדם לה, אבל לא הייתה מספיק מדויקת.

כדי להבין למה היינו צריכים למחוק ימים מהלוח, צריך לחזור אחורה ליוליוס קיסר. בשנת 46 לפנה"ס, קיסר החליט לעשות סדר בבלגן של לוח השנה הרומי. הוא קבע ששנה נמשכת 365 ימים ורבע (365.25). כדי לפתור את עניין הרבע, הוא המציא את השנה המעוברת, פעם בארבע שנים מוסיפים יום. פשוט, אלגנטי ובעיקר שגוי.

מסתבר שהיקום לא עובד במספרים עגולים שנוח לרומאים לעכל. שנה טרופית (הזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש) נמשכת למעשה 365 ימים, 5 שעות, 48 דקות ו-45 שניות. ההפרש בין החישוב של יוליוס למציאות היה בסך הכול 11 דקות ו-15 שניות בשנה.

עכשיו, 11 דקות לא נשמעות כמו הרבה. זה בדיוק הזמן שלוקח להכין ביצה קשה. אבל כשמצמידים את הטעות הזו ל-1,600 שנה, הטבע עושה את שלו. בכל 128 שנים לוח השנה פיגר ביום אחד אחרי השמש. עד המאה ה-16 לוח השנה כבר פיגר ב-10 ימים שלמים אחרי המציאות האסטרונומית.

למה זה הפריע לאפיפיור? לא בגלל שהוא דאג שהחקלאים יזרעו את החיטה באיחור. הבעיה הייתה דתית: חג הפסחא. לפי ועידת ניקיאה (שנת 325 לספירה), הפסחא אמור להיחגג ביום ראשון שאחרי הירח המלא הראשון שחל אחרי יום השוויון האביבי (ה-21 במרץ).

בגלל הפיגור של לוח השנה הישן, יום השוויון האמיתי התחיל לנדוד לכיוון תחילת מרץ. אם המגמה הייתה נמשכת, בסופו של דבר הכנסייה הייתה מוצאת את עצמה חוגגת את תחיית ישו בשיא החורף, או גרוע מכך, בקיץ. ואם יש משהו שמוסדות דתיים לא אוהבים, זה שמזיזים להם את הגבינה (או את הלחם הקדוש).

גרגוריוס ה-13 החליט לחתוך. הוא פרסם בולה אפיפיורית (צו) שקבעה: התיקון נכנס לתוקף. כדי להחזיר את יום השוויון ל-21 במרץ פשוט נדלג על 10 ימים.

התגובה הציבורית הייתה רחוקה מלהיות חגיגית. דמיינו את הכאוס הבירוקרטי. מה קורה עם חוזי שכירות? מה עם ריבית על הלוואות? ומה עם אנשים שנולדו ב-10 באוקטובר? האם הם פשוט לא חגגו יום הולדת באותה שנה? האם הם הפכו למבוגרים בשנה בתוך לילה אחד?

בפרנקפורט פרצו מהומות. אנשים יצאו לרחובות וצעקו "תחזירו לנו את עשרת הימים שלנו!". הם היו משוכנעים שהאפיפיור גנב להם 10 ימים מהחיים, כאילו הוא קיצר להם את תוחלת החיים בצו אלוהי. המדינות הקתוליות (איטליה, ספרד, פולין) זרמו עם השינוי מיד. המדינות הפרוטסטנטיות, לעומת זאת, העדיפו להיות בפיגור אסטרונומי מאשר להקשיב לאפיפיור. "עדיף להיות לא מסונכרנים עם השמש מאשר להיות מסונכרנים עם רומא", הם אמרו בציניות בריטית טיפוסית.

למעשה, בריטניה ומושבותיה (כולל מה שיהפוך לארה"ב) הצטרפו לחגיגה רק ב-1752. עד אז הם כבר היו בפיגור של 11 יום. רוסיה החזיקה מעמד עד 1918, מה שיצר מצב אבסורדי שבו "מהפכת אוקטובר" קרתה בכלל בנובמבר לפי לוח השנה העולמי.

הפיצול הזה לא נשאר רק במפות, אלא חדר עמוק לתוך עולם הדת. הכנסיות האורתודוקסיות (ברוסיה, יוון, סרביה ועוד) סירבו לקבל תכתיבים מהאפיפיור הקתולי ברומא והמשיכו לדבוק בלוח היוליאני הישן עבור הטקסים הדתיים שלהן. זו הסיבה שעד היום חג המולד האורתודוקסי נחגג ב-7 בינואר, פשוט כי לפי הלוח של יוליוס קיסר זה עדיין ה-25 בדצמבר.

האפיפיור לא רק מחק ימים, הוא גם שינה את הנוסחה כדי שהטעות לא תחזור על עצמה. הוא קבע את הכלל הבא: שנה היא מעוברת אם היא מתחלקת ב-4, אלא אם כן היא מתחלקת ב-100. אבל, ויש פה "אבל" של מתכנתים, אם היא מתחלקת ב-400 היא כן מעוברת.

זה אומר ששנת 1900 לא הייתה מעוברת, אבל שנת 2000 כן הייתה. התיקון הקטן הזה הפך את אורך השנה הממוצע ל-365.2425 ימים. זה עדיין לא מושלם (יש סטייה של יום אחד כל 3,216 שנים), אבל זה מספיק טוב כדי שהנכדים של הנכדים שלנו לא יצטרכו לחגוג את חנוכה בתוך בריכה מתנפחת.

אתם חושבים שהאפיפיור היה דרמטי? חכו שתשמעו על השוודים. בשנת 1700 שוודיה החליטה שהיא רוצה לעבור ללוח הגרגוריאני, אבל בלי הבלגן של למחוק עשרה ימים בבת אחת. התוכנית שלהם הייתה גאונית, אבל רק על הנייר: הם החליטו פשוט לבטל את כל ימי ה"מעובר" (ה-29 בפברואר) במשך 40 שנה, עד שהפער ייסגר מעצמו.

הם התחילו יפה ב-1700, אבל אז פרצה מלחמה, הראש שלהם היה במקומות אחרים, והם פשוט שכחו לבטל את השנים המעוברות של 1704 ו-1708. התוצאה? שוודיה מצאה את עצמה ב"אזור דמדומים" של זמן. היא לא הייתה מסונכרנת עם הלוח היוליאני הישן וגם לא עם הגרגוריאני החדש. ב-1712 המלך קרל ה-12 הבין שהם חיים בתוך תרגיל רע בחשבון והחליט פשוט לחזור אחורה ללוח היוליאני. כדי לעשות את זה הוא היה צריך להוסיף יום נוסף ללוח, וכך זכו השוודים לתאריך החד פעמי וההזוי ביותר בהיסטוריה: ה-30 בפברואר 1712. לקח להם עוד 40 שנה של התאפסות עד שהם הצליחו לעבור סופית ללוח המודרני, הפעם בשיטה של האפיפיור, פשוט למחוק ימים ולהפסיק לשאול שאלות.

אם אתם חושבים שזה סיפור היסטורי משעמם, תשאלו כל מתכנת מה הוא חושב על "תאריכים". זמן במערכות מחשוב הוא סיוט מתמשך. הכאוס הזה של המאה ה-16 לא נשאר בדפי ההיסטוריה, הוא רודף עד היום את האנשים שאחראים על הטכנולוגיה שלנו.

דוגמה קלאסית היא הפקודה cal במערכות יוניקס (Unix) ולינוקס. אם תפתחו טרמינל ותקלידו cal 9 1752 (החודש שבו הבריטים עברו ללוח הגרגוריאני), תראו משהו מוזר:

אחרי ה-2 בספטמבר מגיע ה-14. המחשב פשוט "יודע" שהימים האלה מעולם לא התקיימו באימפריה הבריטית. אפליקציות מודרניות משתמשות בספריות זמן שמתחשבות ב"חורים" האלה בהיסטוריה. אם תנסו לחשב הפרש ימים בין תאריך ב-1581 לתאריך ב-1583 בלי להשתמש בספרייה חכמה, תקבלו תוצאה שגויה ב-10 ימים.

למרות הגאונות של גרגוריוס, היקום עדיין מנסה להכשיל אותנו. כדור הארץ הוא לא שעון שווייצרי, הוא יותר כמו שעון קיר ישן שצריך מדי פעם מכה בצד. בגלל כוחות הגאות והשפל של הירח, סיבוב כדור הארץ סביב עצמו הולך ומואט. זה אומר שהימים מתארכים בערך ב-1.7 מילי שנייה בכל מאה שנה.

כדי לפתור את זה המדענים המציאו את השנייה המעוברת (Leap Second). מאז 1972 הוסיפו 27 שניות כאלו לזמן העולמי. אולי זה נשמע זניח, אבל עבור שרתים של גוגל או מערכות GPS שנייה אחת היא נצח שיכול לגרום לקריסת מערכות. למעשה, לאחרונה הוחלט להפסיק עם השניות המעוברות עד שנת 2035, פשוט כי זה גורם ליותר מדי באגים בתוכנה. אנחנו מעדיפים שהשעון יזייף קצת מאשר שהאינטרנט יפסיק לעבוד.

הסיפור של הימים הנעלמים באוקטובר 1582 מזכיר לנו שהזמן הוא לא ישות קדושה, אלא בסך הכול הסכם חברתי שנועד למנוע מאיתנו לאחר לפגישות. האפיפיור גרגוריוס לא באמת גנב זמן, הוא פשוט עשה "ריסטארט" למערכת שהתמלאה בקבצי זבל אסטרונומיים.