אינסוף נקודות

התערוכה של האומנית היפנית יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב נסגרה לפני מספר ימים. זו הייתה בין התערוכות המוצלחות ביותר בישראל. מי זאת יאיוי קוסאמה באמת? כמה אנשים ביקרו בתערוכה? ומהי דעתם? -רונה שוורץ ז2

קוסאמה היא האמנית המתויגת ביותר ברשתות החברתיות ומאות אלפי אנשים ברחבי העולם מצלמים את עצמם בסביבות הייחודיות שקוסאמה יוצרת ומשתפים את תמונותיהם ברשתות החברתיות. היצירות המוכרות יותר של קוסאמה כוללת פסלי דלעת מנוקדים, חדרי אינסוף - שקירותיהם עשויים מראות המשקפות שוב ושוב את השתקפות המתבונן בתוך סביבה עמוסת דימויים גרפיים (בעיקר עיגולים ונקודות צבעוניות) ומיצגי "פיפ-שואו" שבהם המתבונן מציץ דרך צוהר קטן אל תוך חלל מוקף מראות ובו מיצגי אורות מהפנטים ביופים.

מעל ל200 עבודות של האומנית היפנית המפורסמת יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב, מדובר בתערוכה רטרוספקטיבית גדולה במיוחד, שסוקרת יותר מ-70 שנות יצירה פורות ביותר של קוסאמה.

הרטרוספקטיבה במוזיאון ת"א כוללת כמאתיים עבודות, ארבעה "חדרי אינסוף" (חדרי מראות ייחודיים ומאוד אינסטגרמיים) שלרוב כוללים פסלים ייחודים ומרשימים עטורים בנקודות בצבעים שונים ובגדלים שונים.

ואף סרט מיוחד שאורכו 80 דקות, שמספר על חייה של האומנית, על קשייה הרבים ומעברה מיפן לניו יורק על מנת ללמוד תרבויות נוספות וסוגי אומנות נוספים.

בסרט מתוארת ילדה קטנה ביפן, שמאוד אוהבת אומנות. בעודה ילדה קטנה, נהגה לצייר תמונות של דלועים. היא מגיעה ממשפחה עמידה שתומכת רבות באומנים במדינה, אך התנגדה שיאיוי תהיה אומנית בעצמה. אמה של קוסאמה תמיד התבוננה בקוסאמה בעודה מציירת ונהגה תוך מספר רגעים לחטוף לביתה את הציור מהיד, לכן עד היום כאשר קוסאמה מציירת היא נוהגת לעשות זאת במהירות אדירה בגלל הטראומה והכאב שהציור לא יילקח ממנה בשנית. כשהייתה בת עשר החלה קוסמה לחוות הזיות ״חיות״, אותן תיארה כ"הבזקים של הילה אור או שדות צפופים של נקודות״. הזיות אלה כללו גם פרחים שדיברו עם קוסמה שהיו עשויים מבד שקמים לתחייה, משתכפלים ובולעים אותו פנימה. ילדותה הטראומטית והחזיונות שחוותה מאז ילדותה הם המקור לסגנון האמנותי שלה.

יאיוי קוסמה החלה ליצור אמנות בגיל צעיר. בשנת 1948 החלה ללמוד ציור בקיוטו, ופיתחה עניין בסגנון המערבי. היא הייתה אחת הנשים הראשונות ביפן שלמדו אמנות, כיוון שביפן נשים הורשו ללמוד אמנות רק לאחר מלחמת העולם השנייה. היא החלה להציג את יצירותיה החל משנות ה-50 של המאה ה-20.

ב-1957 עברה לניו יורק בארצות הברית, שם הושפעה מהסגנון של אקספרסיוניזם מופשט. בשנות ה-60 החלה להיות מקושרת לתנועת הפופ ארט.

כפי שתיארה קוסאמה, בארה"ב הרבה מאוד אומנים ואנשים נוספים לא הבינו מהו הסגנון האומנותי שלה משום שיצירותיה נראו מאוד מיוחדות ומוזרות באותה תקופה, ולכן, קוסאמה חוותה המון דחיות בעבר ממוזיאונים רבים משום שלא הבינו את סגנונה הייחודי ובגלל זה תיארו לעצמם שאנשים רבים לא יתחברו לתערוכה ולכן לא ירכשו כרטיסים. לכן, קוסאמה "נלחמה" על הזכות שאנשים רבים ייראו את עבודותיה ולא ויתרה אף על פי הדחיות הרבות. אפילו היום ישנם אנשים רבים שאינם מצליחים להבין מהו הסגנון האומנותי של קוסאמה, ולכן הם מעוניינים לבקר בתערוכות שלה ברחבי העולם על מנת ללמוד עוד על האומנית היפנית ועל יצירותיה הרבות.

בשנת 1973 חזרה ליפן בשל מצבה הבריאותי, ובשנת 1977 אשפזה את עצמה מרצון בבית חולים פסיכיאטרי ברובע שינג'וקו של טוקיו, משם היא ממשיכה ליצור את אמנותה.

בשנת 2006, זכתה בפרס פרמיום אימפריאלה.

לדעתי, לסגנון של קוסאמה יש הרבה משמעויות, ולכן התערוכה שלה מאוד מיוחדת, משום שכל אחד ואחת יכולים להבין מיצירותיה מסקנה שונה לחלוטין.

ראיינתי מספר אנשים שהיו בתערוכה של יאיוי קוסאמה במוזיאון ת"א, וסיקרן אותי לשמוע מהי דעתם על התערוכה.

ריאיון עם גאיה דותן, בית ספר הנדסאים בכיתה ז2:

רונה: שלום גאיה, מה שלומך?

גאיה: אני בסדר, תודה.

רונה: גאיה את בעצם היית בתערוכה של יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב נכון?

גאיה: נכון מאוד, הייתי שם יחד עם משפחתי.

רונה: האם התרשמת מהתערוכה?

גאיה: מאוד, משום שהיו בתערוכה הרבה מאוד מוצגים שלקח הרבה זמן לעשות אותם, התרשמתי מאוד מרמת הדיוק של קוסאמה בכל עבודותיה, עד לנקודה האחרונה, זה מדהים.

רונה: נכון, מהי העבודה או "חדר האינסוף" שהכי הרשים אותך?

גאיה: "חדר האינסוף" עם הפסלים הלבנים בעלי הנקודות האדומות, מאוד התרשמתי מחדר זה.

רונה: לסגנון של קוסאמה יש הרבה פרשנויות מהרבה אנשים שונים, איך את מפרשת את הסגנון שלה?

גאיה: הייתי אומרת שהסגנון שלה מאוד מודרני אך גם מופשט מאוד.

רונה: ולסיכום, יש משהו שתרצי להוסיף?

גאיה: שאני בהחלט שמחה שביקרתי בתערוכה הזו, היא הייתה מרהיבה מאוד.

רונה: מסכימה בהחלט, תודה רבה.

גאיה: תודה רבה על הריאיון!

"מאוד התרשמתי מחדר זה"- תמונה מהתערוכה של יאיוי קוסאמה. צילום: גאיה דותן

ריאיון עם מאיה שילה, בית ספר הנדסאים בכיתה ז1:

רונה: שלום מאיה, מה שלומך?

מאיה: אני בסדר גמור, תודה.

רונה: מאיה את בעצם היית בתערוכה של יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב נכון?

מאיה: נכון, הייתי שם יחד עם משפחתי.

רונה: התרשמת מהתערוכה?

מאיה: התרשמתי מאוד מהתערוכה, נעשה בה שימוש בסוגים שונים של אמנות והיא הייתה מאוד יחודית ומקורית.

רונה: כן, מהי העבודה או "חדר האינסוף" שהכי הרשים אותך?

מאיה: העבודה שהכי הרשימה אותי היא "זר של אהבה שראיתי ביקום", אף פעם לא ראיתי משהו בסגנון הזה.

רונה: לסגנון של קוסאמה יש הרבה פרשנויות מהרבה אנשים שונים, איך את מפרשת את הסגנון שלה?

מאיה: אני מפרשת את הסגנון שלה כדרך שבה היא מסתכלת על העולם, אפשר לזהות אותו בתור שלה בכל יצירה שלה ואי אפשר לפספס אותו.

רונה: ולסיכום, יש משהו שתרצי להוסיף?

מאיה: ללכת לתערוכה של יאיו קוסאמה זו חוויה בלתי נשכחת. בין החדרים הבוהקים והצבעוניים או הציורים והפסלים עם פרטים קטנים וזעירים, התערוכה מאוד יחודית ומרתקת.

רונה: נכון מאוד, תודה על הריאיון.

מאיה: אין בעד מה ותודה גם לך.

"אף פעם לא ראיתי משהו בסגנון הזה"- "זר של אהבה שראיתי ביקום" דלעת הנקודות השחורות של קוסאמה. חדר הנקודות האינסופי של קוסאמה בישראל. צילום: מאיה שילה

ראיון אנונימי:

*בריאיון הבא המרואיינת ביקשה לשמור על זהות בדוייה.

רונה: שלום, מה שלומך?

אנונימי: אני בסדר גמור, תודה.

רונה: את בעצם היית בתערוכה של יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב נכון?

אנונימי: נכון, הייתי שם יחד עם חברותיי.

רונה: התרשמת מהתערוכה?

אנונימי: כן בגלל שהייחודיות של האומנית קוסאמה מאוד נגעה לליבי, ואיפשרה לי לראות את העולם מנקודת המבט שלה.

רונה: מהי העבודה או "חדר האינסוף" שהכי הרשים אותך?

אנונימי: חדר המראות עם הנורות הצבעוניות, זה היה מרשים ביותר.

רונה: לסגנון של קוסאמה יש הרבה פרשנויות מהרבה אנשים שונים, איך את מפרשת את הסגנון שלה?

אנונימי: הסגנון שלה מיוחד מאוד, האומנות מתבטאת בירידה לפרטים הקטנים והסימטריה שכל כך הרשימו אותי בעבודותיה.

רונה: ולסיכום, יש משהו שתרצי להוסיף?

אנונימי: שמאוד התרשמתי מהתערוכה ואני חושבת שזוהי תערוכה מרהיבה ביופייה.

רונה: נכון, תודה רבה על הריאיון.

אנונימי: בשמחה רבה, תודה גם לך.

באופן אישי, ביקרתי פעמיים בתערוכה של יאיוי קוסאמה בישראל. וזה הפליא אותי מאוד איך כל פעם מחדש אני מתעניינת, מסתקרנת ונהנית לראות את העבודות שלה ולקרוא עליהן.

אני חושבת שזוהי תערוכה מאוד מיוחדת, תערוכה שלא כל אחד יכול להבין מהו הסגנון של קוסאמה ואיך הוא בא לידי ביטוי בעבודותיה של האומנית. ולכן כל כך הרבה ישראלים הגיעו על מנת לנסות לגלות ולראות מהו אותו סגנון ייחודי של אומנית כל כך מרתקת בעלת ניסיון חיים כל כך ארוך ומורכב..

יצירותיה של קוסאמה משנת 1952

צילום: רונה שוורץ

דלעות הנקודות השחורות של קוסאמה.

צילום: רונה שוורץ

דלעת הזהב של קוסאמה חדר האינסוף של קוסאמה.

צילום: רונה שוורץ צילום: רונה שוורץ

לסיכום, יאיוי קוסאמה היא אומנית כל כך מעניינת ומרתקת שאפשר ללמוד ממנה המון על האופן שלא ויתרה ואף נלחמה על מנת שיציגו את העבודות שלה ושאנשים רבים ייראו אותן, אף על פי הדחיות הרבות שחוותה ממקומות רבים. ועל כן, היא בהחלט דמות להשראה ולהערצה עבור המון ילדים וילדות, יש לה הרבה ביטחון עצמי ונחישות אדירה ועל כך מגיעה לה כבוד גדול. עבודותיה הרבות של קוסאמה הוצגו בגלריות בניו יורק, באמסטרדם, בהאג, באסן, במילאנו, ברוטרדם ובוונציה.

אני רוצה להודות לצוות עיתון של בית ספר "הנדסאים" ולמורן על שנה מופלאה של כתבות מרתקות ומרגשות, זו הייתה חוויה מדהימה שלמדתי בה המון כיצד יש לכתוב כתבה. חופשה נעימה ונתראה בשנה הבאה!